והא דבערב פסח נוהגין לקדש, ואחר כך ליטול ידים, יש לחלק שפיר, דודאי בשאר ימות השנה אין צריך ארבע כוסות, אף על גב דצריך לקדש, כיון דאי בעי יכול לקדש אפת, אם כן אין היין עיקר, רק הסעודה על פת עיקר*, ולא הוי שתיית כוס מפסיק*, דהא שתיית הכוס הוא בשביל הקידוש, והקידוש הוא בשביל הסעודה. אבל בארבע כוסות, שהכוסות עיקר, אם יטול ידיו קודם, יהיה נראה כאילו נטל ידיו לכוסות, ולכך צריך ליטול ידיו אחר כך. ובשם הרשב"ם כתבו טעם אחר מה שנוהגים בערב פסח לקדש ואחר כך ליטול לידים. ולפי הטעם אשר אמרנו הטעם הוא פשוט שצריך בערב פסח לקדש ואחר כך ליטול לידים.
גבורות השם · פרק נ׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.