ונוטל ידים לטבול ראשון (טושו"ע או"ח סימן תעג ס"ו). וטעם הטבול הראשון מסיק בגמרא (פסחים קיד:) כדי שישאלו התינוקות. ולפי הנראה, פירוש זה שישאלו התינוקות כשיראו הטבול השני בתוך הסעודה, ואין דרך לטבול ב' פעמים. וכדאמרינן (פסחים קטז.) "שבכל הלילות אין אנו מטבילין ב' פעמים, הלילה הזה ב' פעמים". ואילו היו עושין אלו ב' טבולים בתוך הסעודה, היה נראה הכל טבול אחד. אבל אחד קודם הסעודה, ואחד בתוך הסעודה, הם ב' טבולים בודאי. והשתא ישאלו על טבול שני בתוך הסעודה, וישיב להם שצריכים טיבול משום המרור, וטבול הראשון כדרכו כשאר* ימות השנה. ומה שאין עושה דבר היכרא למצה, שאין דרך לאכול מצה בכל השנה, דהוא לחם עוני (דברים טז, ג). אבל חזרת דרך לאכול כל השנה, ולכך צריך לעשות היכר לחזרת, ולא למצה, דהוא משונה בעצמו.
גבורות השם · פרק נ׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.