והטור (או"ח סימן תעג ס"ו) פירש הטעם דהיכר זה, משום דאין דרך לטבול קודם הסעודה. ומשמע מדבריו דההיכר הוא הטבול הראשון בעצמו, בלא טבול השני. ולא ידעתי להבין, שאם ישאלו התינוקות על זה, מה התשובה על זה. ולפי דברי הטור היה אפשר לעשות היכרא במלתא אחריתי במה שהוא. ואפשר* שהטור מפרש שדרך בני חורין לעשות טבול קודם סעודה, וישיבו לתינוקות דהוי זה דרך חירות. אלא דלפי זה קשיא, הא דמקשה בגמרא (פסחים קטז.) אתרי טבולין, דקאמרינן "אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים". ומקשה, חיובא לדרדקי וכו'. ומתרץ, דכך יאמר; "בכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו* פעם אחת". והשתא מאי מקשה, דלמא הטבול הראשון דרך בני חורין הוא, ומצוה בטבול הראשון. ויש לתרץ, דודאי לא קשיא, דאמתניתין (פסחים קיד.) קאי, שהטיבול הראשון גם כן בחזרת, דאין לו שאר ירקות. וכיון שטיבול ראשון בחזרת, דהוא מרור, יצא כבר בטיבול ראשון במרור. וטיבול השני בחזרת אינו רק משום היכרא דתינוקות.
גבורות השם · פרק נ׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.