והשתא לענין ארבע כוסות דלא שייך האי טעמא, דאפילו לדעת רב אלפס (פסחים כד. בדפי הרי"ף) שפסק דחייב לברך אכל כוס וכוס, כיון דאין גורם סלוק כוס ראשון רק כשאמר הגדה, ואז משום ד"משתי וברוכי בהדדי אי אפשר" (חולין פז.) חייב לסלק כוס ראשון, ומכל מקום לא שייך שאסור לעכב המצוה, דהיינו ברכה אחרונה של כוס ראשון, כיון שכבר אמר הגדה, וכוס שני בידו. ואפילו אם אמר "הב לך ונברך" אחר כוס שני, והשתא לא הוי כוס אחר בידו, ויש לומר שחייב לברך ברכה אחרונה, אפילו הכי לא צריך, דהתם כי אמר "הב לן ונברך" מסלק דעתיה מלשתות משום ברכת המזון, אם כן ברכת המזון יש עליו, ולא ברכה אחרונה של כוס ראשון. וכן הלכתא, וראוי לנהוג.
גבורות השם · פרק מ״ט, מ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.