ואי משום דכסוי הוא גמר שחיטה, ולכך הוי בעי למימר דצריך ברכה על השחיטה, דבר זה תימה, שהרי אם יש לאדם למול שני תינוקות, הוא מל אותם בברכה אחת, דודאי כל מילה ומילה יש לה גמר בפני עצמו. הכי נמי, מה בכך דכל כסוי הוי גמר שחיטה, למה יברך על השחיטה השניה. ולא דמי לברכת המזון, דזה הוי הסח הדעת על מה שאכל, וכאן מה הסח הדעת יש; אי משום דכיסה דם השחיטה לרבי יהודה, הרי צריך לכסות, ואין כאן היסח הדעת.
גבורות השם · פרק מ״ט, מ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.