גבורות השם · פרק מ״ט, מ״א

ורש"י ז"ל והתוספות ז"ל (חולין פו:) מפרשים דלענין השחיטה קאמר, שאין מברך על השחיטה שאחר הכסוי. והרי לפניך דלישנא "ומודה רבי יהודה שאינו מברך אלא ברכה אחת" לא משמע הכי, דמשמע דאמר אף על גב דלרבי יהודה יש שני כסוי, לא מחייב רק ברכה אחת אכסוי. ויותר מזה תימה מאוד, כי מה ענין כסוי אל השחיטה, שהמקשה סבר דכיון דצריך לכסות דם הראשון, חייב לברך על השחיטה השניה, שהרי אפשר דאחֵר מכסה לגמרי, ולמה יהא הכסוי הפסק לשחיטה. ואפילו אם לא היה אפשר הכסוי רק בו, ולא היה אפשר לשחוט בחד ידא ולכסות בחד ידא, לא היה ראיה שיהיה הכסוי הפסק, שהרי הכסוי צורך שחיטה הוא, ולמה יהיה הפסק דבר זה. וכי גרע זה מגביל לתורי (ברכות מ.), דלא הוי הפסק, והרי הכסוי הוא גמר שחיטה נחשב, וכיון דהוא גמר שחיטה, למה יהא הכסוי הפסק בין שחיטה לשחיטה. וכך הוי לשנויי; התם "הב לן ונברך" הסיח דעתו מן האכילה, ופשיטא שצריך לחזור ולברך על האכילה השניה. אבל הכא הכסוי אינו מפסיק, שהרי הוא צורך שחיטה, ואין כאן היסח הדעת מלשחוט, דשחיט בחד ידא ומכסה בחד ידא.