גבורות השם · פרק מ״ט, מ׳

ולכך פריך ליה מתלמידי דרב וכו', דהתם חייב לברך, ברכה אחרונה קאמר, והיינו משום דאטפל ליה לברכת המזון. הכי נמי חייב לברך על הכסוי, דהא לרבי יהודה חייב כסוי לכל אחד ואחד. ובשלמא לרבנן דסברי כסוי אחד לכולם, כיון דכסוי אחד לכולם, לא אטפל ליה לכסוי. אבל לרבי יהודה, כיון דחייב בכסוי בפני עצמו לחיה, כמו דהתם גבי "הב לן ונברך", כיון דהסיח דעתו צריך לברך על כל מה שאכל, הכי נמי חייב לברך אכסוי, כיון דאטפל ליה לכסוי. ומתרץ, דהתם שייך לומר דאטפל ליה לברכת המזון, משום ד"משתי וברוכי בהדדי אי אפשר", ולפיכך כיון דאמר "הב לן ונברך" חייב לברך ברכת המזון. אבל זה, אף על גב דאטפל ליה לכסוי, אינו צריך לברך על הכסוי, רק מכסה בלא ברכה, והברכה אינו מברך עד סוף הכסוי, שהרי אפשר דשחיט בחד ידא ומכסה בחד ידא, ולכך אין הכסוי הזה מחייב ליה לברכה. ותכף בגמר הכסוי אפשר שיש כאן כסוי אחר זה. אף על גב דלא עשה זה, רק שחט אחר הכסוי, מכל מקום לא נאמר בשביל זה דאטפל ליה לכסוי, וחייב לברך ברכת כסוי, אלא אינו צריך לברך ברכת כסוי, ומברך אכסוי לבסוף. והשתא לפירוש זה מה שאמר דלרבי יהודה אינו חייב רק ברכה אחת, היינו ברכה בסוף הכסוי, ולענין הכסוי אמר זה.