גבורות השם · פרק מ״ט, ל״ט

ומתרץ "משתי וברוכי בהדדי אי אפשר", פירוש לכך הוי דבר זה סלוק, וצריך ברכה אחרונה על האכילה, דאי אפשר שיצטרף האכילה שאחר כך עם האכילה הראשונה, ד"משתי וברוכי בהדדי אי אפשר". וכיון דאמר "הב לן ונברך", צריך לברך ברכה אחרונה על המזון, כיון דאטפל לברכת המזון. אבל כאן "אפשר דשחיט בחד ידא ומכסי בחד ידא", ואין צריך לברך על הכסוי של חיה מיד, כי אין מצות כסוי מחייב ליה לברכה. ואין חילוק בין רבי יהודה לרבנן, רק דלרבנן מכסה בפעם אחת חיה ועוף, ולרבי יהודה מכסה החיה קודם שישחט העוף, ואין צריך לברך על כסוי החיה עד שיכסה* העוף. וזה שחידש רבי חנינא בפירוש זה, שלא תאמר שצריך לברך על כסוי החיה קודם ששחט העוף, ואז בודאי צריך ברכה אחרת על הכסוי השני, שאיך יברך על הכסוי קודם שיש דם בעולם. וכי המברך "לישב בסוכה" קודם הלילה שחייב בסוכה יצא*, וכיוצא בזה.