ותימה, דמאי פריך, דהכא לא הסיח דעתו, והתם כיון דאמר "הב לן ונברך" הסיח דעתו מלאכול, וכיון דהסיח דעתו מלאכול לכך צריך ברכה אחרת, מפני שהסיח דעתו, וכאן לא הסיח דעתו מלשחוט* כלל. ולפיכך נראה דהכי קאמר, אפילו אם תאמר שצריך ברכה אחרת מפני שהסיח דעתו, מכל מקום למה צריך ברכה אחרונה, ולענין ברכה אחרונה איירי, לא לענין ברכה ראשונה, רק לענין ברכה אחרונה. והכי קאמר, כיון דאמר "הב לן ונברך" צריך ברכה אחרונה, כיון דאטפל ליה לברכה. הכי נמי כיון דאטפל ליה לכסוי, איחייב ליה לברכה על כסוי הראשון, וכי שחט אחר כך בודאי צריך ברכה אחרת, כי איך אפשר שיהיה פטור בברכה שברך על הכסוי הראשון, ועדיין לא היה דם בעולם, שעדיין לא שחט כלל, ולפיכך צריך לברך על כל אחת ואחת.
גבורות השם · פרק מ״ט, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.