והנה אנחנו עוד חוזרין אל שמועה דפרק כסוי הדם (חולין פו:), ומשם נדקדק דרכנו. וכן איכא* התם; אמר רבי חנינא, מודה היה רבי יהודה, שאמר שחט חיה יכסה, ואחר כך ישחוט העוף ויכסה, מודה הוא לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה אחת. אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, מאי שנא מתלמידי דרב, דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב, הוו יתבי בסעודה, וקאי עלייהו רב ייבא סבא. אמרו [ליה] 'הב לן ונברך', הדר אמרו ליה 'הב לן ונשתי'. אמר להו רב ייבא סבא, הכי אמר רב, כיון דאמרו 'הב לן ונברך' אתסר לכו למשתי חמרא. הכי נמי כיון דאטפל ליה לכסויי, אחייב ליה לברך. הכי השתא, התם משתי וברוכי בהדדי לא אפשר. הכא אפשר דשחט בחד ידא, ומכסי בחדא.
גבורות השם · פרק מ״ט, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.