ומה שהביא הרא"ש (חולין פ"ו סימן ה) ראיה לפירוש זה, דלא הוי רק עצה טובה, דאם לא כן, אלא דינא הוי שצריך להפסיק ולברך ברכה אחרונה, אם כן פשיטא שצריך ברכה ראשונה, כיון שכבר ברכו ברכה אחרונה כשיצאו, איך לא יברכו ברכה ראשונה כשיחזרו. אלא סיפא איירי כשלא קבלו עצה, ולא ברכו ברכה אחרונה, שצריכים לברך ברכה ראשונה. ותימה, וכי שערי התירוצים ננעלו לפנינו, והרי יש לתרץ גם כן דאתא לאשמעונין דצריך ברכה ראשונה אפילו במקום דאין צריך לברך ברכה אחרונה, כגון שעדיין לא אכלו שעור ברכה אחרונה, דהשתא אינו צריך לברך ברכה אחרונה כשיצאו, ואשמועינן דצריכין לברך כשיחזרו ברכה ראשונה.
גבורות השם · פרק מ״ט, ל״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.