ועוד , אדרבה, אי אשמעונין דצריך ברכה אחרונה בלבד, הוי אמינא דטעמא הוי משום דחיישינן שמא ישכח לברך, ולפיכך צריך לברך ברכה אחרונה. אבל השתא דאשמועינן כשרוצים לצאת מחויבים בברכה באחרונה, וגם בראשונה כשיחזרו, ועל כרחך טעמא הוי משום דשנוי מקום הוי כמו היסח הדעת. ונפקא מיניה השתא אפילו יצא ממקומו בדיעבד, וחזר*, כיון דיצא ממקומו, הוי כמו היסח הדעת, וצריך לברך אם כבר חזר למקומו. דאין לפרש דחייבין בברכה ראשונה משום דכבר ברך ברכה אחרונה, דזה אינו משמע, שהרי אמר כי יציאתן גורם ברכה אחרונה על מה שאכלו וברכה ראשונה כשחוזרים, ועל כרחך משום היסח הדעת הוא, ופירוש זה ברור.
גבורות השם · פרק מ״ט, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.