ועוד, בפרק כיצד מברכין (ברכות מב.), רבה ורבי זירא הוו אכלי, סליקו* תכא מן קמייהו, הוה אייתי ליה דוסתנא. רבה אכל, רבי זירא לא אכל. אמר ליה, לא סבר מר סלק אסור לאכול וכו'. והשתא אם לא היה צריך רק ברכה ראשונה, למה לא היה רוצה לאכול, יברך ברכה ראשונה, ויאכל, אלא דצריך ברכת המזון. ועוד, דתניא (פסחים קא:) בני חבורה שהיו מסובין, ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, ולא הניחו שם זקן, כשהם יוצאים צריכים ברכה למפרע, וכשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה. והשתא למה צריכים ברכה למפרע, אלא כיון שעקרו ממקום הזה הוי כמו היסח הדעת על האכילה ושתיה, וצריכין ברכה למפרע.
גבורות השם · פרק מ״ט, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.