כלל הדבר, אין צריך לברך בנמלך ברכה אחרונה אלא כשאין רוצה לשתות כוס אחר, וזה הוי אחר כוס שני, דאז עקר דעתו מלשתות [עד] אחר שגמר סעודתו ואמר 'הב לן ונברך', זהו עקירה מלשתות, ואין בידו כוס אחר, וצריך ברכה אחרונה. ודבר פשוט שכך דעתו, והוא מלתא דסברא, שכיון שעקר דעתו מלשתות, וגם אינו רוצה עכשיו לשתות, חייב בברכה אחרונה. אבל בכוס ראשון ושלישי, לא בא היסח דעתו משום שעקר דעתו מן השתיה, אלא ד"משתי וברוכי בהדדי אי אפשר" (חולין פז.), וזהו מחייב אותו לברכת "בורא פרי הגפן" על כוס שני, וכאשר הכוס בידו כבר דעתו לחזור ולשתות כוס שני. ולא תמצא נמלך ואין דעתו לשתות רק בכוס שני [עד] אחר סעודתו, שעקר דעתו מלשתות, ולא נמלך לחזור ולשתות. ולפיכך צריך לברך אחר כוס שני דוקא, שעקר מלשתות. כך הוא דעת רב אלפס.
גבורות השם · פרק מ״ט, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.