גבורות השם · פרק מ״ט, כ״ח

אלא דקשיא, הרי רב אלפס בפירוש פסק (פסחים כא. בדפי הרי"ף) דנמלך אין צריך ברכה אחרונה על מה שאכל, וכמו שפירש בהדיא על הא דרב ברונא ורב חננאל (פסחים קג.) דאסור להו למשתי עד שיברכו ברכה ראשונה. ואם כן קשיא, למה צריך לברך אחר כוס שני ברכה אחרונה. לפיכך דברי רב אלפס תמוהים. וצריך לומר שדעת רב אלפס דודאי אף על גב דנמלך לא בעי ברכה, היינו בשעה שחוזר ורוצה לשתות, אין צריך לברך ברכה אחרונה למפרע. אבל כשאינו רוצה לשתות עתה, ועומד בהיסח הדעת, אז בודאי צריך ברכה אחרונה. ולפי דעת רב אלפס, אחר כוס ראשון לא נחשב סלוק כוס ראשון, עד שהתחיל לומר הגדה על כוס שני, והרי מברך על כוס שני, לפיכך אין צריך לברך ברכה אחרונה. אבל בכוס שני, הרי הסיח דעתו מלשתות בעת שעקר דעתו מלשתות, ואין בידו כוס אחר, ואז מתחייב ברכה אחרונה על כוס שני, כיון שעקר דעתו מלשתות. ואחר כוס שלישי אין צריך לברך, כיון דהוי כוס רביעי בידו, ורוצה לשתות כוס רביעי, ולפיכך אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס שלישי.