אלא שיש להשיב על כל זה, דלא דמי למי שסח בין עוף לעוף, שצריך לחזור ולברך, דהתם שאני; דודאי כל שחיטה בפני עצמה, והפסיק בדבור, נחשב הפסק. אבל כאן, אף על גב דכל כוס וכוס מצוה בפני עצמו, מכל מקום לענין ברכה של "בורא פרי הגפן", הרי כששתה ארבע כוסות ביחד* בלא מצוה, לא היה צריך לברך אכל כוס וכוס "בורא פרי הגפן". והכא "בורא פרי הגפן" שמברך אינו בשביל המצוה, שאין זה ברכת המצות, כמו גבי שחיטה שהיא ברכת המצוה*, והמצות הם מחולקים, וצריך לברך כשהפסיק. אבל ברכת הנהנין, שכל הכוסות הנאה אחת היא, ושתיה אחת, וכבר התחיל לשתות בכוס ראשון, אין צריך לברך על כוס שני כשלא הסיח דעתו הימנו, והיה דעתו לשתות עוד.
גבורות השם · פרק מ״ט, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.