גבורות השם · פרק מ״ט, י״ז

ודעת רב אלפס שכתב כיון שכל אחד מד' כוסות מצוה בפני עצמו, צריך לברך על כל כוס וכוס. קשיא, ומה בכך שכל אחד ואחד [מצוה] בפני עצמו, הלא אין הברכה הזאת על המצות, רק ברכת הנהנין הוא, וההנאה היא אחת. אלא דסבירא ליה לרב אלפס, כיון דלא היה כונתו כששתה כוס ראשון לשתות הרבה ביחד, אלא לשתות כוסות מחולקות, לא מקרי זה שתיה אחת, כיון דכל אחד ואחד מצוה בפני עצמו, וצריך לברך על כל אחד ואחד. דלא אמרינן כיון שבירך על כוס הראשון אין צריך לברך עוד, רק כשישב לשתות, דחשבינן שתיה אחת ארוכה, ולכך אין צריך לברך עוד. אבל בד' כוסות, שהם מחולקים, וכל אחד ואחד לעצמו, לא יתכן לומר דהוי כמו שתיה אריכתא, דהא כל אחד ואחד מצוה בפני עצמו, ולא היה דעתו על שתיה אחת ארוכה, ולפיכך צריך לברך על כל כוס וכוס. דלא הוי דומיא דכוס ברכת המזון, דלרב אשי אינו מברך עליו (פסחים קג:), אף על גב דברכת המזון מצוה בפני עצמו שיש לו לברך על כוס, דכיון דאין הכוסות מחולקות, אין צריך לברך.