ועוד נראה להביא ראיה לדברי רב אלפס, כיון דכל ארבע כוסות כל אחד ואחד מצוה בפני עצמו, אם הפסיק בדבור צריך לחזור ולברך. דכך קיימא לן שחט מאה עופות במקום אחד, ברכה אחת לכולם (שו"ע יו"ד סימן יט ס"ב). ואם הפסיק ביניהם בדבור, צריך לחזור ולברך (שם ס"ה). והכי נמי אם הפסיק ביניהם בדבור הגדה, צריך לחזור ולברך. ובודאי אם התפלל בין עוף לעוף צריך לחזור ולברך, והכי נמי אם אמר הגדה בין כוס לכוס, צריך לחזור ולברך. ואף על גב דסבירא ליה לרב אלפס (פסחים יט: בדפי הרי"ף) כשהיה יושב וקידש עליו היום*, שאין צריך לברך "בורא פרי הגפן", ולא הוי הקידוש הפסק, אף על גב דהקידוש הוא מצוה בפני עצמו. דלא קשיא, שאין הכוסות מחולקים, כדאמרינן למעלה. אבל כאן שהכוסות מחולקים, והפסיק ביניהם, הוי הפסק, ודמיא למי ששחט עוף והפסיק בדבור, שצריך לחזור ולברך. והכי נמי, כיון דכל כוס וכוס מצוה בפני עצמו, כשהפסיק צריך לחזור ולברך.
גבורות השם · פרק מ״ט, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.