והשתא אתי שפיר הא דערבי פסחים (פסחים קג:), דקאמר דלית הלכתא כותיה תלמידי דרב שאם אמר "הב לן ונברך" שאסור למשתי, דהא יום טוב שחל להיות אחר השבת, ואמר רב יקנ"ה. כלומר ולמה לא נאמר דנר והבדלה הוי הפסק בין ברכת הגפן והשתיה, ויחזור ויברך "בורא פרי הגפן", אלא לא הוי הפסק. הכי נמי לענין ברכת המזון לא הוי הפסק. ודחה, "ולא היא, התם עקר דעתיה ממשתיא, הכא לא עקר דעתיה ממשתיא", עד כאן. ומשמע היכא דלא עקר דעתיה ממשתיא לא הוי הפסק, ואין צריך לחזור ולברך. דהכא שאני, כיון דסדר הגדה אחר כוס ראשון שצריך להפסיק, הוי זה סילוק לכוס ראשון, והוי הפסק.
גבורות השם · פרק מ״ט, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.