גבורות השם · פרק מ״ט, ט׳

ויראה שדעת רב אלפס דגבי ארבע כוסות, כיון שכך סדרו חכמים לחלק שתיית הכוס הראשון, ולומר ההגדה, ההגדה שהוא אומר הוא סילוק [הכוס] הראשון גם כן, שכן הוא סדר הכוסות; אומר קידוש היום על כוס ראשון (פסחים קיד.), ושותה, ומתחיל הגדה (פסחים קטז.). והשתא אמרינן בזה שפיר "משתי וברוכי בהדדי אי אפשר" (חולין פז.). ולא דמי לתפלה, דאין השתיה צריכה להיות בה הפסק, דאפשר שתהא שתיה בלא תפלה. לפיכך* אף על גב שהתפלל בתוך הסעודה, לא הוי התפלה הפסק. וכן אפשר שתיית סעודה בלא קידוש, ולכך אף על גב שיש שם קידוש, לא הוי הקידוש הפסק. אבל בארבע כוסות, דכך הוא סדר הכוסות, שיפסיק מן השתיה ויאמר הגדה, נמצא כי הגדה היא סילוק ועקירה לשתיה שהוא לפני זה. וכך הסדר מוטל עליו להפסיק השתיה ולומר הגדה, לכך הוי הגדה הפסק. מה שאין כן בתפלה, שאין זה מענין הסעודה להפסיק בה.