והרמב"ן ז"ל (מלחמות ה' פסחים כד. בדפי הרי"ף) תירץ בזה, דהכי פירושו; "התם עקר דעתיה ממשתיא", אף על גב דהוי כוס בידו, כיון דעקר דעתיה ממשתיא, הוי הפסק. אבל הבדלה, כיון דכוס בידו ודעתיה למשתי, לא הוי הפסק, אלא אם כן הפסיק במצוה אחרת, עד כאן. ויש לומר בזה שבארבע* כוסות, כיון שהפסיק במצוה אחרת, שהרי כל כוס וכוס מצוה בפני עצמו, הוי הפסק, אף על גב דלא עקר דעתיה ממשתיא. כך הם דברי הרמב"ן ז"ל.
גבורות השם · פרק מ״ט, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.