והא דקאמרינן תלמיד אצל רבו אין צריך הסבה, אפילו רבו שאינו מובהק. וראיה מהא דמייתי (פסחים קח.) "עם הכל אדם מיסב, ואפילו תלמיד עם רבו". והוצרך לאוקמא בשוליא דנגרי. ומדלא מוקי ליה בתלמיד שאינו מובהק, שמע מינה דאף בתלמיד שאינו מובהק אין צריך הסבה. וקשיא לי, מנא ליה למקשה דבר זה, דלמה לא יהיה חלוק בין רבו מובהק לשאינו מובהק. דהא אשכחן בדוכתי אחריתי לענין קימה (קידושין לג.), דבפני רבו מובהק מלא עיניו, ואילו ברבו שאינו מובהק אין צריך לעמוד רק ארבע אמות. ועוד, דהא קאמרינן טעמא שאין צריך להסיב מפני ש"מורא רבך כמורא שמים", וזה לא שייך רק ברבו מובהק, דברבו שאינו מובהק לא שייך טעמא ד"מורא רבך כמורא שמים", שאם היה שייך האי טעמא היה צריך לעמוד מפניו גם כן כמלא עיניו, דהא "מורא רבך כמורא שמים". ואי משום דלא מצי אשכח דמצי למסב רק בתלמיד דהוא שוליא דנגרא, בודאי נוכל לומר משום דסתם "רבו" הוא רבו מובהק, אבל שאינו מובהק "רבו [ש]אינו מובהק" קרי ליה. ולפיכך נראה שהדבר צריך עיון. ולכך יתן לו רבו רשות, ואז צריך הסבה.
גבורות השם · פרק מ״ח, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.