ואם נתן לו* רבו מובהק רשות, נראה שאין מתחייב בזה בהסבה, שהרי יאמר שהוא לא רצה להסיב מחמת יראה, ואינו מחויב. ומה שפסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ח) תלמיד עם רבו אינו מסב, ואם נתן לו רשות מסב, אינו רוצה לומר שצריך להסיב אם נתן לו רבו רשות, אלא שרשות להסב. לאפוקי אם לא נתן לו רבו רשות, אינו יכול להסב. וכן יש להוכיח דקאמר בגמרא (פסחים קח.) תלמיד עם רבו אין צריך הסבה. במה אמרו; אם כשלא נתן לו רשות, הוי ליה למימר 'אינו מסב', שאין לו להסב, ולמה אמר 'אין צריך להסב'. אלא איירי כשנתן לו רשות, ואפילו הכי אינו צריך.
גבורות השם · פרק מ״ח, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.