גבורות השם · פרק מ״ז, מ״ה

רצו בזה כמו שאמרנו למעלה, כי השירה הוא מצד העלול אשר הוא משתוקק הדביקות בעלתו אשר הוא בא ממנו, כי כל עלול הוא משתוקק אל עלתו. ולפיכך סבר רבי יוסי הגלילי כי הקטן אשר הוא עלול מן האם, והיה דבק באמו, או התינוק שהיה פונה אל דבר שהוא לו סבה מקיימת, שהוא היניקה, ויונק משדי אמו, כאשר ראה השכינה, הוא העלה באמת, היה מניח הסבה והעלה הגשמית, ופונה אל עלתו, שהוא עלה באמת, כי כל הדברים פונים אל העלה שלהם. כלל הדבר אשר רצו בזה, כי כל כך היה מדריגתם, עד שהיו כולם פונים אל העלה ודביקים* בה, וזהו ענין השירה. כי אין אתה צריך לומר השירה הזאת של התינוק שירה בפה ובדבור, כמו שמבינים בני אדם, רק כי היה מדריגת ישראל כל כך, עד שהיו כלם כאחד דביקים בעלה ראשונה, מסולקים מן החמרי.