עוד שם (סוטה ל:), דרש רבי יוסי הגלילי, בשעה שעלו מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה. [וכיצד אמרו שירה], עולל מוטל על ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו. כיון שראו שכינה, עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו (שמות טו, ב) "זה אלי ואנוהו", שנאמר (תהלים ח, ג) "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז". היה רבי מאיר אומר, אפילו עוברים שבמעי אמן היו אומרים שירה, שנאמר (תהלים סח, כז) "במקהלות ברכו אלקים ממקור ישראל", עד כאן.
גבורות השם · פרק מ״ז, מ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.