גבורות השם · פרק מ״ז, מ״ו

וכן לרבי מאיר מה שאמר (סוטה ל:) "אף עוברים שבמעי אמם אמרו שירה". כל זה הוא התדבקות העלול* בעלה, וזהו השירה שאמרו ישראל. כי כבר אמרנו כי השירה היא השתוקקות אשר הוא עלול אל העלה מצד שהוא עלתו. ולפיכך אף העוברים, שהם עלולים, אף בבטן אמם יש אל הבריאה של ישראל השתוקקות מצד הבריאה עצמה* אל השם יתברך, וכמו שאמר הכתוב (ירמיה א, ה) "בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'", כי יש להם מצד עצם הבריאה חבור ודביקות אל השם יתברך, אף בבטן אמם. ומה שהביא לראיה (תהלים סח, כז) "ברכו ה' ממקור ישראל", פירוש פשוטו כך הוא, כי הברכה היא לישראל אל השם יתברך מתחלת ישראל, דזה נקרא "ברכו ה' ממקור ישראל". ולא שתהיה הברכה אל השם יתברך מן* הגדולים בלבד, רק מן התחלת ישראל, כולל הגדולים והקטנים. ומפני שלא נאמר "ברכו ה' מראשית* ישראל", וכתב "ממקור", דרשו שרמז הכתוב כי המקור, שהוא התחלה לגמרי, דהיינו אפילו עובר שהוא במעי אמו, דזה הוא התחלה לגמרי, "ברכו ה'". כי כלם ביחד הם דבקים בו יתברך, כי עצם הבריאה של ישראל יש להם דביקות בו יתברך. והבן הדברים האלו מאוד, כי אי אפשר לפרש יותר.