גבורות השם · פרק מ״ז, ב׳

וביאור ענין זה, כי אין דעת האדם דעת קונו; כי לפי דעת האדם, ואף לפי שכל המלאכים, לא נחשב מה שהיו יושבים בארץ כנען לגרות, כי לא היה להם דבר קשה השייך לגר, כי היו חשובים בארץ כנען. אבל בעיני השם יתברך הוא גרות, כי אי אפשר שלא היה מגיע אליהם דבר מה שבו היו גרים, ואצל השם יתברך נחשב זה גרות. ובודאי אצל האדם לא נחשב גרות רק אם הוא שפל בעיני הכל, כאשר הוא דרך הגר. אבל אצל השם יתברך, שהוא מדקדק כחוט השערה לפי עומק השכל והמשפט, נחשב אף בארץ כנען לגרות. וזהו שאמר הכתוב "ויושע ה' ביום ההוא", כי היו נושעים על ידי השם יתברך, אבל לא לפי דעת האדם. כי לפי דעת האדם ושכל האנושי, לא יקרא 'גרות' רק אם הוא גר גמור. וזה שאמר כי אין משפט השם יתברך משפט האדם. הרי גם כן השעבוד היה להם בדבר קטן מאוד, שאמר אברהם "במה אדע", ואם כן בדבר קטן בא השעבוד. וכל זה בשביל כי הוא יתברך מדקדק במשפטו כחוט השערה.