גבורות השם · פרק מ״ו, י״ח

וכאשר עוד תבין תדע כי המועדים הם בחדש ניסן ובחדש תשרי. וזה כי שני אלו הזמנים, שהם חדש ניסן ותשרי, הוא זמן ממוצע, זמן שוה; שהרי היום והלילה שוים, הקרירות והחמימות בשוה, ואין זמן הזה יוצא לשום קצה מן הקצוות. ובשביל שאין הזמן יוצא לשום קצה, ראוי שיהיה מוכן לקבלת הקדושה ביותר. אבל זמן אשר הוא יוצא לקצה מן הקצוות, אינו מיוחד לקדושה האלקית, אבל הוא מוכן להיות הפך הקדושה, כמו תשעה באב ועשרה בטבת, שאלו החדשים מיוחדים להתנגד לקדושה האלקית. כי כבר אמרנו לך פעמים הרבה כי הזמן והגשם משתתפים בכל דבר, וכמו שהתפשטות הגשם הוא מורה על הגשמות, והאמצעי מורה על הקדושה. וכך הוא בודאי בזמן, כי הזמן שהוא בשווי, דהיינו בניסן ובתשרי, הוא מיוחד להיות בהם זמן קדוש, והיוצא מן השווי הפך זה.