גבורות השם · פרק מ״ב, ט׳

"וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" (שמות יד, כז), לתנאי שהתנה הקב"ה עמו. וכתיב (בראשית א, ט) "יקוו המים", יקוו לי המים מה שעתיד אני לעשות בהם. אמר רבי ירמיה בר אליעזר, לא עם הים בלבד התנה*, אלא עם כל מה שברא מששת ימי בראשית; שצויתי* את הים שיקרע לפני ישראל. שצויתי השמש והירח שיעמדו לפני יהושע. צויתי העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מ"א יז, ד) "והעורבים צויתי לכלכלך". צויתי השמים שיפתחו לפני יחזקאל. צויתי הדג שיקיא את יונה. ובפירוש דבר זה אין להאריך, כי כבר נתבאר בהקדמה באריכות.