גבורות השם · פרק ל״ח, ב׳

והרמב"ן בפירוש החומש (שמות יב, מ) הרחיק זה הפירוש. ואני אומר כי זה הפירוש אין בו ספק, שאם דחקו פשט הכתוב דמשמע שברית בין הבתרים היה אחר צאתו מחרן*, והוא בן שבעים וחמש, אף על גב שאין זה קשיא, כי הרבה זה תמצא שהמוקדם מאוחר והמאוחר מוקדם, ואפילו אם תאמר שהמוקדם מוקדם, יש לומר דהגזירה נגזרה קודם זה ה' שנים. וכמו שתמצא בגזירת המבול (בראשית ו, ג) "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ולא תמצא שהיה מאותה שעה רק מאה שנה, ועל כרחך אתה צריך לומר שהיתה הגזירה קודם זה עשרים שנה, כדאיתא בסדר עולם (פכ"ח), וכמו שהביא רש"י ז"ל (בראשית ו, ג). ואם כן, אם נאמר כאן כי גזירת "גר יהיה זרעך" משנולד יצחק, "ומושב בני ישראל שלשים שנה וארבע מאות שנה" היה קודם לידת יצחק שלשים שנה, לא קשה מידי. ואם גם דבר זה ימאן, הלא נוכל לומר תכף ומיד שהוציא אותו מאור כשדים היה גר, אף כאשר ישב בחרן, ונאמר כי חמשה שנים ישב בחרן, וגם שם היה גירות. ולפיכך כתבו החכמים אל תלמי מלך יון (מגילה ט.) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות", דהיינו מיום שיצא מאור כשדים, וכדכתיב בפרשת ברית בין הבתרים (בראשית טו, ז) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את ארץ כנען", ומאותה שעה התחיל הגרות, כי למה לא יתחיל הגרות מאותה שעה מיד. אמנם מן דברי חכמים אין לסור ימין ושמאל.