ומה שכתוב "ומושב בני ישראל במצרים ארבע מאות ושלשים שנה", ולא היו במצרים ארבע מאות [ושלשים] שנה. כיון שגזר הגזירה להיותם במצרים, כאילו כבר היו במצרים מפני הגזירה. שהיו דומים לאדם שאינו בביתו, שאפילו הכי יקרא שדר במקום אשר כבר היה שם. כך מיד כאשר גזר הקב"ה עליהם, נחשבו כאילו היו דרים שם, אלא שאינם בביתם, ומי שאינו בביתו הוא מתנועע* תמיד אל ביתו. כך היה ענין של אברהם, תמיד היה הולך כדי שיבא למצרים, לכך נחשב מיד אחר הגזירה כאילו היה שם. וכן פרשו בפרשת בא בשמות רבה.
גבורות השם · פרק ל״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.