"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ארבע מאות שנה ושלשים שנה" (שמות יב, מ). פסוק זה קשה להבין, שלא מצאנו שהיו* ישראל ארבע מאות ושלשים שנה במצרים. ורז"ל (מכילתא שמות יב, מ) מפרשים שחשבון זה מן יציאת אברהם מארצו וממולדתו, שמיד נחשב גר בארץ כנען, שנאמר (בראשית כג, ד) "גר ותושב אנכי עמכם". והא דכתיב (בראשית טו, יג) "כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה", היינו משנולד יצחק עד יציאת מצרים היה ארבע מאות שנה (רש"י שם). והשלשים שנכתבו כאן הם מברית בין הבתרים, שנאמר לו הבטחה זאת, יש שלשים שנה עד לידת יצחק. אף על גב שמן יציאת אברהם מחרן עד לידת יצחק לא היה רק כ"ה שנים בלבד ולא יותר, פרשו רבותינו ז"ל בסדר עולם (פ"א ופ"ג) כי ברית בין הבתרים היה קודם זה ה' שנים, ואין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו:).
גבורות השם · פרק ל״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.