"וישא העם בצקו טרם יחמץ וגו'" (שמות יב, לד). משמע מזה שאם היה להם פנאי, היו אוכלים חמץ. וכן הוא אומר (שם פסוק לט) "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים", משמע אילו לא גורשו, היו אופים אותו חמץ. וכן אמרו ז"ל (פסחים צו:) פסח מצרים היה נוהג יום אחד, פסח דורות נוהג שבעה ימים. והטעם שלא נהג רק יום אחד בלבד, לפי שפסח מצרים על שם הגאולה עצמה, וגאולה עצמה לא היתה רק יום אחד. אף על גב שהיה נמשך מגאולה זאת קריעת ים סוף גם כן, כמו שאמרנו למעלה, מכל מקום פסח מצרים על שם הגאולה עצמה, והרי באותה שעה לא היה להם עוד גאולה, ואם כן גאולת מצרים שהיתה להם בעצמם לא היה רק באותו יום. אבל בודאי כאשר היה זה שהיה להם קריעת ים סוף, והגאולה היתה נמשכת שבעה ימים, אז הגאולה נחשב עד יום שביעי, ואסור חמץ ז' ימים.
גבורות השם · פרק ל״ז, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.