ואם תאמר, המצרים שבא לבתיהם המשחית, למה לא מתו אף אותם שאינם בכורות*. שהרי הכתוב מזהיר דבר זה לתת מן הדם על המזוזות ועל המשקוף לא לבכורות בלבד, ואם לא היתה מצוה זאת, מתו כלם חס ושלום, אף אותם שאינם בכורות, אם כן למה לא מתו המצרים* כלם. ויראה מפני שהיתה המכה ראויה בבכורים מפני גזירתו יתברך, לכך לא היו משחיתים באחרים, והיו המשחיתים בזה נמשכים אחר השם יתברך להכות בכוריהם, והבכור והפשוט שני מינים הם. אבל ישראל כולם הם בכורים אל השם יתברך, כדכתיב (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל", והיו נזוקים אף שאינם בכורים, דלא גרע מגדול הבית שהיו מתים כל שנקרא גדול, וישראל בכורים וגדולים. מכל מקום לא צוה לקדש רק הבכורים (שמות יג, ב), כי בהם היתה המכה בודאי, כמו שהיתה במצרים. ועוד, דלא עדיף מבכור של אב, שהכל מודים שהיה המכה בהם, ואפילו הכי לא נתקדשו, כדלקמן.
גבורות השם · פרק ל״ז, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.