"ואתם לא תצאו" (שמות יב, כב). כיון שנתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע, כך איתא בבבא קמא בפרק הכונס (ס.). אבל בבית ליכא למיחש, שעל זה אמר (שמות יב, כג) "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם", שאין למשחית רשות לבא שם. ומה שאמר "שנתנה רשות למשחית", אף על גב שהקב"ה בעצמו היה מכה במצרים (רש"י שמות יב, יב). סוף סוף נתן רשות להשחית מי שירצה, כיון שהוא יתברך בעצמו היה מכה בהם, יש רשות להשחית כל מי שהוא משחית. אבל שאר לילה אין רשות למזיקים כמו הלילה הזה, שרצה הוא יתברך בעצמו להכות מצרים, וכיון שהוא רוצה להכות בהן ממילא כל המשחיתים נמשכים אחריו, רוצים להשחית, ולפיכך "אל יצא איש וגו'".
גבורות השם · פרק ל״ז, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.