גבורות השם · פרק ל״ז, ז׳

ובפרשה זאת לא אמר משה כלל עיקר הפסח שצוה לו לאמור, ולא אמר רק (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'". ויראה מפני שלא הוצרך, שהוא דבר ידוע שאמר להם משה כל הפרשה. לכך אמר (שמות יב, כא) "ושחטו הַפסח", כלומר הפסח הידוע שצוה להם לעשות. רק שבא הפרשה הזאת להזהיר את ישראל שלא יהיו נאנסים במצוה הזאת. כי זאת המצוה אם יהיו אנוסים ולא יעשו אותו, חס ושלום יש לחוש למגפה, כמו שאמר (שמות יב, כג) "ועבר ה' לנגוף וגו'", ולפיכך פרשה זאת אזהרה יתירה. ולכך לא הזכיר רק דברים השייכים לזה שיהיו נצולים; שיתנו הדם על המשקוף ועל המזוזות (שמות יב, כב), ובשביל זה יהיו נצולים. והזהיר אותם גם כן (שם) "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו". ולפיכך אמר כאן לשון זה (שמות יב, כא) "משכו וקחו לכם". כלומר כל אחד יקח; בין מי שיש לו משלו, ובין מי שאין לו, צריך ליקח אותו בדמים יקרים מאוד. ואילו סתם דמים, פשיטא, וכי אותו שאין לו צאן אינו חייב במצות כמו מי שיש לו. אלא בודאי אף על גב דבשאר מצות אין האדם חייב לתת כל אשר לו בשביל מצוה אחת, כמו שהוכיחו (תוספות ב"ק ט:) מהא דאמר בסוכה (מא:) שהיו רבן גמליאל וזקנים באים בספינה בחג הסכות, ולא היה להם אתרוג, וקנה רבן גמליאל אתרוג בעד אלף זוז. ומאי רבותא אם היה כל אדם חייב להוציא כל אשר לו בשביל מצוה אחת, אלא שאין מחויב להוציא כל אשר לו בשביל מצוה אחת. הכא צריך לתת יותר ממה שהוא חייב לתת בשאר מצות עשה, בשביל שהוא הצלתו, כדאמר קרא בפירוש, ואם לא כן יש לחוש לנגף.