וביאור זה כמו שאמרנו, כי מצרים כחם היה תולה בבכורות, וזה מפני שהיו עובדים למזל טלה, שהוא ראשית המזלות. והוא ידוע לחכמים למה מצרים היו עובדים למזל טלה, במה שמצרים נקראים "חמור", דכתיב (יחזקאל כג, כ) "אשר בשר חמורים בשרם", וכל מדריגתם חמרי. והחומר הוא ראשון, וכמו שהתבאר למעלה (פכ"ט) אצל (שמות ד, כ) "וירכיבם על החמור", שהחומר ראשון, וכל אשר נוטה אל הצורה הוא אחרון. ולפיכך כח מצרים כח בכור, שהוא ראשון, לכך עובדים למזל ראשון. ולכך לא תמצא מצות בכור בבהמה טמאה רק בחמור, כי שייך בחמור* יותר ראשון, כמו שהתבאר למעלה (פכ"ט). ולפיכך כאשר מת לו הבכור, היה מעמידו בביתו, כי הוא כח אלהים שלו. וכאשר הכה הקב"ה בכוריהם, לא החיים בלבד הכה, אלא אף המתים הכה, כמו שהכה אלהיהם, דכתיב (שמות יב, יב) "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים". כי כח מצרים היה כח בכורות, וכמו שלקה העבודה זרה שלהם, שגם כן העבודה זרה מת הוא, כך לקו הבכורים המתים גם כן. נמצא מה שאמר "כי אין בית אשר אין שם מת", לומר שגם המתים מן הבכורות נדונים.
גבורות השם · פרק ל״ז, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.