ויש לרבותינו זכרונם לברכה במדרש (ילקו"ש ח"א קסט) במלת "ואיו למה זה עזבתן את האיש" (שמות ב, כ), אמר להם, שמא [הוא] מאותו זרע שאמר (בראשית יח, ט) "איה שרה אשתך", שכל העולם מתברך בשביל אותו זרע. בארו בזה כי מה שאמר "ואיו", כלומר איש כזה שאמרתם עליו כך, מורה שהוא איש צנוע בדרכיו, שהרי עשה* טובה לי, ולא בא עמכם אלי, ואני צריך לשאול עליו "איו". וזה הוראה על צניעות דרכיו, ואילו לא היה צנוע בדרכיו, היה רץ אלי לומר אלו דברים. ואולי הוא מזרע של שרה שאמרו המלאכים עליה "איה שרה אשתך", להורות על מעלתה, שהיא היתה צנועה. ובשביל כך היתה ראויה לבן שעל ידו כל העולם מתברך.
גבורות השם · פרק כ׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.