גבורות השם · פרק כ׳, ו׳

כי הצניעות מורה על הברכה, שכל ענין הברכה צנוע ונסתר. כי הדברים הפחותים אין מדריגתם פנימי, ואינם ראוים לברכה. אבל דברים אשר הם עליונים במעלה הם פנימים, והם ראוים לברכה, מצד אשר הם פנימים נסתרים. וכבר התבאר זה כי הצניעות וההסתר מורה על עלוי מעלה. וכל ברכה בהסתר ובצניעות, והפך זה הגלוי, מורה על שפלות וחסרון, ואין ברכה בו, כמו שאמרו (תענית ח:) אין ברכה אלא בדבר הסמוי מן העין. לכך אמר שמא צניעות דרכיו מורה על שהוא מזרע של שרה, שאמרו המלאכים "איה שרה אשתך", שבשביל צניעות דרכיה היה לה בן שכל העולם מתברך בו. ולכך שמא ישא אחת מכם, ויהיה מזרעכם מתברך כל העולם. הנה הזכיר יתרו שני דברים גדולים מאוד; האחד, הברכה הנצחית שהזכיר, שהבאר היה עולה, והוא הברכה שאינו פוסק. והשני, הברכה הכללית שכל העולם נתברך בשביל מעלתן הפנימית, [ש]מתברך הכל, ודבר זה מבואר.