ודקדקו רז"ל (שמו"ר א, לא) בכתוב שאמר (שמות ד, יא) "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש וגו' הלא אנכי ה'", והיה לכתוב כל הדברים בלשון עבר. ועוד, למה זכר אלו בלבד, ולא אמר גם כן 'מי נתן חיים לאדם'. אלא פירוש הכתוב כך; "מי שם פה" לפרעה, שהיה מצוה על הריגתך, לכך כתב לשון עבר. והנה עם כל זה שהיה לו פה, היה הקב"ה שם אחר כך היועצים אלמים, ולכך כתב לשון עתיד "מי ישום". ומה שקשה אם כן למה לא עשה פרעה אלם, ולא היה צריך לכל זה לעשות היועצים אלמים חרשים, נתבאר זה בספר גור אריה.
גבורות השם · פרק י״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.