גבורות השם · פרק י״ט, י׳

"וישב על הבאר" (שמות ב, טו), מיצחק ומיעקב למד (שמו"ר א, לב). דע, כי האשה נקראת "באר", כדכתיב (משלי ה, טו) "שתה מים מבארך", והבאר נתן לישראל בזכותה של מרים (תענית ט.), כי מזה תלמוד שהבאר דבר שייך לאשה. וזה כי הבאר הוא שנובע מלמטה למעלה, וכל שאר דברים באים מלמעלה למטה. והוא דמיון האשה שהיא משתוקקת לבעלה, וזהו השתוקקות של עלוי, כי האיש יותר במעלה בערך האשה, והיא משתוקקת להתעלות בבעלה, ולפיכך האשה היא בלבד דומה לבאר. ולכך נזדווגו לאלו זיווגם על הבאר, כי המקום הוא גורם דברים הרבה (סנהדרין יד:), ושייך הזיווג אל הבאר, כי עליית הבאר שהוא עולה תמיד, זהו בעצמו הזיווג, שהוא השתוקקות האשה אל בעלה והתדבקות בו, וזהו התעלות לה. והבן דבר זה היטב מאוד.