גבורות השם · פרק י״ט, ה׳

ודע כי בזה רמז מופלא ותדעהו. וזה כי כאשר היה משה רבינו עליו השלום מבחין את ישראל, וראה בהם שראוי לישראל להיות בני חורין, ואין ראוי להיות להם השעבוד. וכאשר ראה שיש בהם דלטורין מגלים סוד, נודע לו דבר זה שראוים ישראל לשעבוד. וכבר אמרנו למעלה בפרקים הנזכרים שאין מקבל התפעלות ושעבוד רק הגשם, שהוא מקבל התפעלות, ואין שייך התפעלות בצורה כלל. וכבר התבאר בפרק שלפני זה שגלוי הסוד ענין גשמי. ולפיכך ראוי ישראל לקבל השעבוד כאשר יש בהם גלוי סוד, השייך לגשמי. וכבר אמרנו לך פעמים הרבה כי ישראל נבדלים מענין החמרי, וראוי להם המעלה הפנימית אשר אין שם גלוי והרגש אשר שייך לגשם. וכאשר הם יוצאים מן מעלה הפנימית, ומגלים דברים נסתרים, בזה הם יוצאים ממקום מעלתם להיות בהם ענין הגשם, והגשם יש לו השתעבדות בודאי. ודבר זה* ברור, כי כל דבר שהוא בהסתר, מפני שהוא נסתר, יש לו מעלה עליונה, אבל דבר שבגלוי הוא שפל ופחות. והאומות מפני שמדריגתם הם דבקים בכח גשמי, אין עליך לומר* [שעליהם] להיות משועבדים, שאין זה גלוי, כיון שזה כחם בעצמם. אבל בישראל שראוי להם להיות דבקים בכח קדוש פנימי, והם יוצאים ממדריגתם, וזהו גלוי, הוא ענין הגשמות, לכך הם משתעבדים.