וכן מצינו לשון זה בעצמו (משלי ג, יט-כ) "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו". הרי כי הדעת היא כאשר יורד לעומק הדבר, לכך אמר "בדעתו תהומות נבקעו". ואשר מייחס התבונה אל השמים, מפני כי בא לזכור ענין שמים וארץ יחד, לא ארץ וים כמו בפסוק הנזכר, והשמים הם יותר חשובים מן הארץ, ולכך בערך הארץ, התבונה אל השמים והחכמה אל הארץ. אמנם בענין השטן הנזכר, לא זכר כי הלך אל השמים, באשר התורה נתנה אל הארץ, ואז על נכון אמרה הארץ "אלקים הבין דרכה" כנזכר. וזהו שאמר השטן "חפשתיה בכל הארץ ולא מצאתיה", כלומר מצד כל ג' דברים המה, החכמה התבונה והדעת, אין ערך ויחס לה עם אלו, כל שכן עם האדם, ואיך אם כן יהא נמצא לה מקבל בתחתונים.
דרוש על התורה · פרק ט׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.