דרוש על התורה · פרק ט׳, ח׳

אבדון ומות אמרו (איוב כח, כב) "באזנינו שמענו שמעה" (שבת פט.). רצה בזה, כי הדברים הראשונים שלשתן הם גשמיים, וכל גשם הוא בעל גבול בודאי, ואי אפשר לדברים הגשמיים בעלי שעור ורוחק מוגבל, כמו הארץ וים ותהום, יחס אל התורה השכלית. אכן אבדון ומות, אשר המיתה היא סלוק מן הגוף הגשמי, עד שהנשמה נבדלת על ידה מהגוף הנגוף, מצד שיש אז לאדם סלוק מהגשמיות, אמרו "באזנינו שמענו שמעה", שמצדם יש שייכות מה לאדם עם התורה. ואמר שני דברים; אבדון ומות. כי נגד הגוף אמר "אבדון", שהוא נאבד וכלה. ועל הנפש אמר "מות", שאין בו אבדון. ואמר כי מצד האבדון ומות יש לאדם יחוס עם התורה, אף כי הדברים הגשמיים, המה ארץ ים ותהום, אין להם יחס אצלה, מכל מקום כאשר האדם מסלק גופו הגשמי, שייכה אליו התורה. ולכך אמרו "באזנינו שמענו שמעה", וכמו שאמרנו שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, כי אז ראויה אליו, אבל מכל מקום לא לגמרי. זהו שאפילו אבדון ומות לא אמרו רק "באזנינו שמענו שמעה" בלבד, המורה שייכות מה, לא שיהיה בשביל זה ראוי לקבלת התורה לגמרי. ולכך לא הלך השטן להם, רק שבעל המאמר בא לומר כי אבדון ומות יש להם יחס מה אל התורה במה שמי שמסלק עצמו מגוף הגשמי עד שהוא שכלי ראויה אליו, כמו שאמרנו.