ואל מה שאלו שתי המדות, דהיינו סלוק תאות הגוף, והענוה שעושה עצמו הפקר כמדבר, גורמים ומסבבים קבלת התורה, רמזו גם כן חז"ל בפרק רבי עקיבא* (שבת פט.), איתא התם, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שירד משה מלפני הקב"ה, בא שטן ואמר לפניו, רבונו של עולם, תורה היכן היא. אמר לו, נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה, תורה היכן היא. אמרה לו, (איוב כח, כג) "אלקים הבין דרכה וגו'". הלך אצל ים, אמר לו, (שם פסוק יד) "אין עמדי". הלך אצל תהום, אמר לו, אין בי, שנאמר (שם) "תהום אמר לא בי היא* וים אמר אין עמדי". אבדון ומות אמרו, (שם פסוק כב) "באזנינו שמענו שמעה". חזר ואמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, חפשתיה בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו, לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו, תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא. אמר לו, וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה. אמר לו הקב"ה למשה, משה בדאי אתה. אמר לפניו, רבונו של עולם, חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי. אמר לו הקב"ה למשה, הואיל ומעטת עצמך תיקרא על שמך, שנאמר (מלאכי ג, כב) "זכרו תורת משה עבדי וגו'", עד כאן.
דרוש על התורה · פרק ט׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.