רבו השאלות בזה המאמר; הא'*, מה לו לשטן ולתורה עד שישאל הוא היכן היא. ובפרט שאנו רואין שלבסוף כאשר נודע לו בבירור שהיא אצל משה, חזר לדרכו ולא אמר דבר. אם כן מתחלה מאי קסבר ששאל עליה, ולבסוף מאי קסבר. הב', למה הלך ביחוד אל אלו הג' לבקשה, המה ארץ, ים, ותהום, ולא בא אל דברים זולתם. וכי אין דבר שיתכן היותה בו רק אלו. הג', למה הוא בעצמו לא אסיק אדעתיה להלוך אצל בני אדם, באולי היא ביניהם. הד', מהו המכוון מהשנוי לשונות שבין ים ותהום ובין הארץ, שאמרה היא דוקא "אלקים הבין דרכה". הה', למה אמרו אבדון ומות "שמענו שמעה" יותר מהנך. ו', למה לא הלך גם אצל אבדון ומות לשאול היכן היא, עד שהם מעצמם* אמרו מה שאמרו. הז', למה ועל מה העלים והסתיר השם יתברך הדבר מתחלה ממנו, עד שלא אמר לו מיד בפירוש "לך אצל בן עמרם". הח', מה שכינה הוא יתברך את משה במקום הזה בכינוי זה, ולא זכרו בשמו העצמיי לאמר לו* "לך אצל משה". הט', איך חלה שאלה כלל בדעת השטן היכן היא, וכי לא ראה או ידע שנתנה אל משה. היו"ד, שאמר לו הקב"ה "הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך", למה תהא בשביל זה התורה נקראת על שמו.
דרוש על התורה · פרק ט׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.