ועוד רמז במה* שאמר הכתוב "באו מדבר סיני", שאין מסוגל לקנין התורה כי אם שיהיה בסגנון המדבר, כדרך שאמרו [ב]פרק כיצד מעברין* (עירובין נד.), אמר רב מתנא, מאי דכתיב (במדבר כא, יח) "וממדבר מתנה", אם משים אדם עצמו כמדבר שהכל דשין בו, תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו, אין תלמודו מתקיים בידו. רצה בזה, אם האדם עושה עצמו הפקר מתוך שהוא בעל ענוה ביותר, ומפקיר עצמו כמו שהמדבר הפקר, עד שאינו מתיחד ולא נחשב בעיני עצמו לכלום, אזי ראוי ומוכן הוא אל התורה. ובשביל כך גם האומה הישראלית, שהם בעלי ענוה ביותר מכל האומות, כדאיתא [ב]פרק כסוי הדם* (חולין פט.) "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט [מכל העמים]" (דברים ז, ז), אמר הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם וכו'. הרי שבשביל הענוה שבהם חשק בהם יותר מבזולתם, לכך* זכו לתורה. וכן על ההפך אמרו בפרק שני דקדושין* (מט:) סימן לגסות הרוח עניות, ופירשו שם עניות של תורה.
דרוש על התורה · פרק ח׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.