ולכך כדי להשלים נפש החסירה, נתן השם יתברך אל האדם שס"ה מצות לא תעשה, כמנין ימות החמה, ורמ"ח מצות עשה, כמנין אבריו של אדם (מכות כג:). כי האדם יחסר מצד שני דברים; אם האחד, כי נפש החיוני היא מן העליונים, ויש לה חסרון במה שבאה אל התחתונים להורידה ממעלתה, הרי היא חסירה כשעומדת בתחתונים. וכמו שאמר במשל שנשאת לעירני, הוא היושב בכפר. זהו חסרון האחד, מצד שעומדת בתחתונים, והיא מן העליונים. אם החסרון השני, שנתחברה בגוף האדם לגמרי, שהוא חסר בתכלית. וזהו דיוק לשון רבי לוי במשל שנשאת, כי במה שנשאת לו היא מתחברת לו בחבור ודבוק גמור, הרי לך חסרון בשתי הבחינות.
דרוש על התורה · פרק ז׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.