והנה האדם בעולם הזה הוא תחת השמש, כדברי החכם בפסוק שהתחלנו בו "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" (קהלת א, ג). וכן בכל ספרו יכנה ויתאר דברי העולם הזה במה שהם "תחת השמש". והשמש מקום ואהל לתחתונים. ובפרק לא יחפור* (ב"ב כה:) על פסוק (קהלת א, ו) "הולך אל דרום וסובב אל צפון", אמר שם רבי יהושע שהעולם דומה לקובה. פירש בו רש"י ז"ל (ב"ב כה:) לאהל שכלו מוקף. ורצה בזה רבי יהושע, דלא כדברי רבי אל[י]עזר דאמר התם לפני זה שאין מחיצה בצפון, לזה בא הוא לומר שהעולם נבנה בד' מחיצות כאהל. אמנם מה שלא נראה מהלך השמש בצפון מעולם, הוא כי השמש מהלך בדרום לעולם ביום, ומזרח ומערב לפעמים מהלכתן. רצה לומר ביום שזה נקרא "הלוך", שהוא בתוך העולם. "ולפעמים מסבבתן", דהיינו שנכנסת דרך חלון לאחורי כפה לסבב שם בלילה, זהו נקרא "סיבוב". דהיינו בימות הקיץ מהלכתן ביום, ובימות החורף מסבבתן בלילה. אבל צפון לעולם מסבבת. הרי כי השמש הוא כמו אהל לאדם. ואהל זה הוא שמאהיל על האדם בשס"ה ימים, שבהם מסבבת את הגלגל אשר יוחד אליה.
דרוש על התורה · פרק ז׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.