לכך התורה גם כן ראויה ומיוחדת אף בפנימיותיה אל האדם, לא למלאכים, אף שהיא עליונה על הכל, והיא חמדה גנוזה אשר הוא יתברך משתעשע בה, מכל מקום מאחר שהנפש חסירה בעצמה, כמו שאמר "גם הנפש לא תמלא", ראוי לה הכל, ואינה מקבלת השלמה גמורה לעולם, ואינה שביעה בשהיא עומדת בגוף האדם החסר. ולכך לא מקרי בזה נתינה לנפש האדם יותר מהראוי לה, דהיינו התורה שנבראת קודם העולם. כי לעולם מבקשת הנפש השלמה, אף כי הושלמה בתורה ובמצות הרבה, תמיד מבקשת יותר, ולא תשבע, באשר היא חסירה בעצמה. ועל זה אמרו המלאכים (תהלים ח, י) "מה אדיר שמך בכל הארץ", דהיינו הדברים העליונים שבתורה הם כולם בארץ, והכל נתן השם יתברך להשלמת האדם.
דרוש על התורה · פרק ז׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.